מכבסת המילים של ממשלת השינוי יכולה לכסות כמעט כל דבר הבל ובלבד שהיא תתקשט בסלוגן המתאים!
אמש הודיעו לנו ראשי ממשלת השינוי על תכנית כלכלית חדשה שבמוקדה הקלות במס הכנסה והפחתה של מספר מכסים. ראש הממשלה בנט אף הפליג וכינה את התוכנית בכותרת חוזה חדש עם האזרחים. אולם, התוכנית מעידה על חוסר הבנה מוחלט הן של הבעיה והן של הפתרון הנדרש והיא דומה יותר לחוזה עם היבואנים הבלעדיים ועם המונופולים המקומיים עליהם מתעקשת הממשלה להמשיך ולהגן.
מאז הבחירות מלבה הממשלה גל של עליות מחירים, ממנו נהנים הממשלה עצמה, היבואנים, המונופולים, בעלי ההון והבנקים. זו מדיניות קפיטליסטית קיצונית קלאסית. במסגרת זו, הגישה הממשלה לכנסת תקציב שגוי הכולל שורה ארוכה של העלאות מיסים וגזרות הפועלים כולם דרך מנגנון המחירים. בנוסף שורת העלאות מחירים ובהם חשמל ומים שיתייקרו בעקבות העלאת החשמל ותחבורה ציבורית.
לפני כחודשיים אף אישרה וועדת המחירים במשרד האוצר את העלאת מחירם של 11 מוצרי חלב בפיקוח בשיעורים שבין 3.3 אחוזים ל-8.7 אחוזים. חמור במיוחד כי מוצרי חלב אלה הם מוצרי יסוד בסיסיים המהווים חלק משמעותי מסל המזון של משקי הבית העניים ביותר. הממשלה גם לא הפעילה כל מנועי צמיחה ואף הגדילה את מס הרכישה ולכן האיצה את העלייה במחירי הדיור.
בה בעת, לא שכחנו את המינוי המביש של עו"ד מיכל כהן לתפקיד ראשת רשות התחרות. מי שבתפקידה הקודם הייתה אחראית לרוקן מכל תוכן את החוק האוסר על מונופולים לגבות מחירים מופרזים וסרבה להכריז על היבואנים הבלעדיים כמונופולים. האם היה סיגנל ברור יותר כי הממשלה ורשות התחרות מכוונות להמשיך לעשות כלום ושום דבר נוכח יוקר המחיה? ואכן, סמוך למינוי פתחה אוסם את גל העלאות מחירים ובעקבותיה שלל הגורמים המונופוליסטיים האחרים במשק.
עד כה עלה מדד המחירים לצרכן בכשלושה אחוזים ואילו מחירי הדיור עלו בלמעלה מעשרה אחוזים. מאחר וההוצאות משקי הבית על צריכה פרטית נאמדים בכשמונה מאות מיליארד שקלים הרי ששלושה אחוזי אינפלציה עלו לציבור בכ-24 מיליארד ₪ ואם נוסיף גם את העלייה האחרונה במחירי הדיור נחצה בקלות את שלושים מיליארד השקלים. 15 מיליארד ₪, שהם מחצית מסכום עתק זה, הגיע מהציבור ישירות לממשלה באמצעות הכנסות המיסים שהיא גובה מאיתנו.
כעת, נוכח המחאה הציבורית, מואילים בטובם בנט, לפיד וליברמן להחזיר כשנים עד שלושה מיליארד שקלים באמצעות מס הכנסה ועוד יופחתו מכסים על מספר מוצרים בהיקף של כמה מאות מיליוני שקלים. ברם, אם הממשלה לקחה מאיתנו 15 מיליארד שקלים אז מדוע היא מחזירה לנו רק 3 מיליארד שקלים? זה אינו חוזה חדש עם האזרחים אלא שוד לאור היום. זאת ועוד, אם הממשלה לא טיפלה ביבואנים הבלעדיים ובמונופולים המקומיים אזי הם גם לא יגלגלו את הפחתות המכסים השוליות עליהן הכריזה הממשלה אלינו האזרחים. הם פשוט ישאירו את ההפחתות בכיסם כפי שעשו עם הפחתת שער הדולר. זה אפוא אינו חוזה עם האזרחים אלא חוזה דווקא עם היבואנים הממשיכים לזכות להגנת השלטון ועוד מקבלים פרס בדמות הפחתת מכסים.
אולם, החמור ביותר בתוכנית החדשה אינו מה שמופיע בה אלא מה שאינו מופיע בה. כדי להילחם ביוקר המחיה היה על הממשלה לאסור על מונופולים בתחום הייצור לשמש גם כיבואנים ולשחרר את היבוא משליטתם של מונופולי הייצור. היה עליה להכריז על היבואנים הבלעדיים כמונופולים ולטפל בהם בכלים של הגבלים עסקיים. היה עליה לבטל את כלל המכסים על יבוא מוצרים ושירותים ובפרט על הפירות והירקות. היה עליה לבטל את כל עליות המיסים שהטילה עלינו ובמקום זאת להפחית מע"מ בשני אחוזים לרמה של 15 אחוז. המימון להפחתות המיסים צריך היה להיות דרך ביטול הטבות המס לחברות הגדולות ולבעלי ההון, כולל הטבות המס החדשות שחלקה להם הממשלה בתקציב האחרון. היה עליה לחייב בחקיקה את המונופולים לפרסם דוחות כספיים שקופים ומבוקרים לציבור הרחב כך שנדע הן כמה הם עושקים אותנו והן כמה רשות התחרות הפקירה אותנו.
אפשר לתת עוד דוגמאות אך דומני כי התמונה ברורה. הממשלה מתעקשת להמשיך ולנהל מדיניות של הון שלטון על גבי הציבור הרחב. כישלונותיה המתמשכים וההבל של דובריה זורעים רוח של אינפלציה ועוני והם עומדים לקצור סופה עליה ישלם ביוקר הציבור הרחב.
* פורסם לראשונה באתר אייס