אומץ
אספר לכם כאן סיפור, שאף נעשה עליו סרט. בשנת 2005 הוריתי על ביצוע ביקורת על התמלוגים שהמדינה מקבלת ממפעלי ים המלח. הפלא ופלא, לפני איש לא עשה להם ביקורת! ומה גילינו בביקורת ? גילינו שהם פתחו חברות קש באירופה. מפעלי ים המלח מכרו לחברות הקש הללו את המוצרים (על הנייר כמובן) במחיר נמוך. חברות הקש מכרו את המוצרים ללקוח הסופי במחיר מלא. מפעלי ים המלח דיווחו למדינה על התמלוגים, לפי ההכנסות הנמוכות שהם רשמו מחברות הקש כמובן. שניים וחצי מיליארד שקל עלה לנו התעלול הזה! נראה לכם הגיוני שאני הראשון שטרח לשלוח ביקורת? לבדוק שלא עובדים עלינו?
ובאותו הזמן שאנו מוציאים את הביקורת ומתנהלים לקראת הגשת כתב התביעה, אנו נאלצים להילחם בגורמי ממשלה, שמנסים למנוע מאיתנו להגיש את התביעה. אולמרט והירשזון נלחמים בכל הכוח, כדאי להעיף אותי מתפקידי. מה הם עושים? אחרי שקיבלנו את ממצאי הביקורת, ולפני שאנחנו מצליחים להגיש את התביעה בפועל, הם מחליטים למנות לא אחר ממי שניהל את כל התעלול הזה, את כל מערך הסחר הזה באירופה, לתפקיד מנכ"ל משרד האוצר! הדבר המרכזי שהוא לוקח על עצמו בשנתיים האלה, זה לנסות ולהדיח אותי מתפקידי. נראה לכם שזה נס? מקרה?
בגלל המאבקים הפנים ממשלתיים האלה, לקח לנו מספר שנים, עד שהצלחנו להגיש את התביעה מול מפעלי ים המלח, בסופה כמובן זכינו והחזרנו שניים וחצי מיליארד שקל לקופת מדינה, על אפם וחמתם של המושחתים.