החיים פה כל כך יקרים עד שלפעמים נדמה לנו שפרנסה נורמלית יש רק בסרטים. ביום שישי האחרון הלכתי עם רעייתי לקולנוע לצפות בסרטו החדש של אבי נשר. סרט נפלא אך כה עצוב. מחיר הכרטיס בהזמנה באינטרנט היה 44 ₪. בדיקה מהירה באינטרנט שכמעט כל אחד יכול לבצעה הראתה שמחיר כרטיס קולנוע ממוצע בארה"ב הוא 29 ₪ בלבד. המחיר בישראל הוא 50% יותר יקר מהמחיר בארה"ב. אולם, למעשה, הפער הוא הרבה יותר גדול. הרי ההכנסה בארה"ב גבוהה ב-50% מההכנסה בישראל כך שבמונחי כוח הקנייה, כלומר ביחס להכנסה שלנו, מחיר הכרטיס בישראל הוא פי שניים ורבע מהמחיר בארה"ב. הבילוי הכי בסיסי של משפחה צעירה או של כמה חברים צעירים יקר פי שניים ורבע מעלותו של בילוי בארה"ב.
מכר שלנו הוא בחור צעיר שנסע ללימודים בפלורידה. הוא סיפר השבוע כי יצא עם חברים לשתות בירה ושילם בפאב דולר וחצי על הבירה שלו. חמישה שקלים. בישראל אין סיכוי שהיה משלם פחות משלושים שקלים. והממשלה לא זו בלבד שלא ביטלה את המכסים על יבוא בירה או הכריזה על יבואני האלכוהול הבלעדיים כיבואנים מונופוליסטיים שיש להטיל עליהם את חוקי התחרות אלא שהיא החליטה בשבוע שעבר להעלות עוד את המס על האלכוהול. כאילו לא יקר פה כבר בטירוף. היבואנים כמובן הבינו את המסר והודיעו על ייקור מחירי האלכוהול בעד 25% נוספים.
מחירי הפנאי בישראל הם כה יקרים עד שצעירים רבים פשוט אינם מסוגלים לממן אותם. כל כך התרגלנו למציאות הזו עד שאיננו מאמינים שאפשר לחיות אחרת. וזה כבר לא סרט עצוב על אירועים מלפני 75 שנים. זו כבר טרגדיה אמיתית של החיים פה, כאן ועכשיו.
