נראה כי כל תכליתה של מערכת הבחירות האחרונה הייתה להגיע ל"הכרעה" גושית. שתי נבחרות כדורגל המתחרות בינהן. כל נבחרת שואבת אל תוכה שחקני רכש להגדיל את כוחה. כל שחקן על יתרונותיו וחסרונותיו. ושוב תיקו ועוד הארכה ועוד אחת, עד שיצאנו מהמגרש מותשים ממשחק שנגמר בתיקו אפס והוכרע בפנדלים. פיספוס אחד והמשחק הוכרע. איזה מתח! איזו התרגשות! נתראה בגמר הבא.
השאלה הנפוצה ביותר במהלך קמפיין הבחירות, וביתר שאת בימים אלו שלאחר הבחירות, חוזרת על עצמה ללא הרף, עד שהפכה בעיני לאותו יתוש הנכנס בחוטמו של טיטוס וניקר במוחו שבע שנים. "מדוע פרופ' זליכה לא חובר למפלגה X ? " - השלם את הנעלם X, כל אחד לפי מוצאו או טעמו האישי. הדבר המעודד, אך מדכא באותה מידה, היא קשת ההמלצות הרחבה שהוצעו מכל עבר לחבירה אפשרית - החל מבן גביר, שקד, והליכוד דרך גנץ לפיד, עבודה, מר"צ וילדה טורדנית בשם הדר. עדות להידרדרותה של החברה והפוליטיקה בישראל לדגם המכונה "פוליטיקה של זהויות"
מהי אם כן פוליטיקה של זהויות? פוליטיקה של זהויות מבקשת להצביע על פעולות פוליטיות וחברתיות, המתחזות להיות אוניברסליות ולמעשה משרתות קבוצות כוח (נניח טייקונים או בעלי הון, לובי יצרני הנשק או לובי חברות הנפט) – הגיון אשר לא עולה בקנה אחד עם האינטרסים של הקבוצות מוחלשות. הכוונה היא לשימוש בזהויות של מיעוטים מדוכאים (ערבים, עולים, אשכנזים, ספרדים, חרדים, שחורים, הומוסקסואלים, היספאנים, מתנחלים, אינדיאנים, נשים וכדומה) ככלי נשק לפירוק זהויות הגמוניות של הרוב הלאומי המדוכא תחת אותן קבוצות כוח. לפיכך, פוליטיקה של זהויות, היא למעשה פוליטיקה של פירוק זהויות. פירוק הזהות הלאומית הישראלית לשברי שברים, של קבוצות זהות שרק הדמוגרפיה והדמוגרפיה לבדה, תכריע מי תהיה פה המפלגה הגדולה בבחירות הבאות. אמור לי מי אתה, ואמור לך לאיזו מפלגה תצביע.
בתוך העולם הזה שכבר הפך למציאות אבסולוטית ובלתי ניתנת לערעור, הדרישה הנחרצת לאיחוד נובעת בעיקר מהעדר קבוצת הזהות המשוייכת למפלגה הכלכלית, ששמה אינה מעיד על זהותה והעומד בראשה מצטייר בצדק כאיש מקצוע, ישר, אמין, אמיץ ומנוסה, אך ככזה שאינו מזוהה ושוב בצדק, עם אף אחד משברי קבוצות הזיהוי שנוצרו פה, ולפיכך "אינו פוליטיקאי". הנטייה בסיבוב בחירות זה לדחות כל מפלגה חדשה, מקורה באניסטינקט לשמר או לפחות לא לפגוע, בקבוצת הזהות שלי. הרצון לחבר את ירון לקבוצת הזהות שלי, לא נובע מאינטרס אוניברסלי לאומי, כי אם מתוך רצון לחזק את מסגרת הזהות שלי, שהיא כמובן הזהות הנכונה והצודקת. יש להבין, שרצון זה עומד בסתירה מוחלטת לרעיון הליבה של המפלגה הכלכלית, אשר כל תכליתה היא מלחמת חורמה באותן קבוצות כוח, אשר ממשיכות במסע פירוק הלאום הישראלי על מזבח אינטרסים כלכליים זרים.
מכיוון שהדברים קשים לעיכול ומצריכים מידה לא מבוטלת של יציאה מהמטריקס, אומר זאת שוב, אך בניסוח מעט שונה. לכל אחד מאיתנו קבוצת זהות, שהיא אותה נבחרת שאנו מעודדים בכל משחק. אנו בטוחים שהנבחרת שלנו היא הנכונה, היא זו שנמצאת בסכנה, היא המאויימת והיא החלשה ואנו חושבים כך ולא משנה את איזו נבחרת אנו מעודדים ומה תוצאות המשחק. לא משנה באיזה צד אנו נמצאים - זה כל היופי והסכנה שבפוליטיקה של זהויות. למרבה הצער, גיבוש הזהות של רבים מאיתנו נשען על דרך השלילה והעוינות כלפי קבוצות אחרות ולא על דרך החיוב של מה שטוב וחיובי בקבוצה של עצמם. גם במישור הזה אין למפלגה הכלכלית מה להציע. אנו לא נגד אף קבוצת אוכלוסיה אלא בעד כל הקבוצות.
סבב הבחירות האחרון הסתיים זה מכבר, אך תהליך הלימוד, הסקת המסקנות וההירהורים עדיין בעיצומו. דבר אחד ברור לכולם, למנצחים ולמפסידים - רצף הבלתי נסבל של מערכות בחירות בזו אחר זו, מסיבות שאין מאחוריהן שום עניין עקרני, רצף זה הגיע סוף סוף אל סופו ומאפשר לנו לשקוע (ככל הנראה) לתקופת דימדומים סטנדרטית, של ארבע שנים, עד למערכה הבאה.
אם קראתם עד לכאן ואתם עדיין שואלים את עצמכם "אז מדוע ירון לא חובר ל...." לא אתפלא כלל וגם לא אכעס. רק אסיים בכמה שאלות למחשבה – האם מדינת ישראל היא בסך הכל מפעל הצלה של יהודי התפוצות ותו לו? האם תהליך פירוקה של הזהות הישראלית, כפי שבא לידי ביטוי במערכות הבחירות שלנו, לא יביא לפירוקה של מדינת ישראל? מהו אם כן הכוח המאחד, אל מול אותם כוחות מפצלים, ואיך זה קשור ליוקר המחיה?
למען הסדר הטוב יש לומר, שהמפלגה הכלכלית מעולם לא פסלה או תפסול, ריצה משותפת כסיעה נפרדת, עם כל מפלגה רלוונטית שתסכים לחבור איתנו. אך הדבר לא קרה מסיבות שונות שעיקרן הוא אותו איום על קבוצות הכוח, המעדיפות לראות אותנו מפוצלים ואת פרופ' זליכה ללא כח פוליטי עצמאי. המפלגה הכלכלית היא הרבה מעבר ליוקר מהחיה. המפלגה הכלכלית היא הבית האמיתי של כולנו.
