Image by NeONBRAND

מדיניות החינוך

אין ספק שקיים קשר מובהק וחד משמעי בין השכלה לבין רווחה כלכלית ורווחה נפשית. מלבד חיבוק חם, סביבה תומכת ואמונה בעתידם, אין דבר שיכול להבטיח את רווחתם של ילדינו יותר מהשכלה. בישראל התרגלנו לקיומו של מצב פרדוקסלי: עלייה גדולה בתקציב החינוך מתורגמת למספר שיא של שעות הוראה ביחס לרוב מדינות המערב.

הביצועים של תלמידי ישראל רק מתדרדרים במדדי ההשוואה הבינלאומיים. משבר הקורונה הביא את מערכת החינוך לשפל חדש. המערכת לא הצליחה לספק לימודים מקוונים ברמה סבירה. זאת בניגוד לרבים מהמוסדות להשכלה גבוהה, שהשקיעו בקיץ בבניית מערכי שיעור חדשים, בטכנולוגיה משופרת ובמערך היברידי של לימודים מקוונים, לצד לימודים פרונטליים בקפסולות קטנות. מערכת החינוך איבדה עצמה לדעת.

תיקון המצב חייב להתחיל בפרדוקס הגדול של מערכת החינוך שלנו: זו מערכת המעניקה הרבה שעות לימוד, 2200 שעות יותר ממערכות החינוך באירופה, כשלצערנו חלק גדול מהתלמידים לומדים בכיתות של 40-30 ילדים. התוצאות בהתאם. המפלגה הכלכלית בראשות פרופ' ירון זליכה מאמינה שאפשר לחיות פה אחרת. אלה הצעדים הדחופים הנדרשים בתחום החינוך:

  • הפחתת מספר שעות הלימוד - ובמקביל הקטנת הכיתות ל-18 ילדים כמו במדינות המערב המתוקנות.

  • פירוק מערך הפיקוח והמטה הכבד והלא יעיל - של משרד החינוך והענקת אוטונומיה נרחבת למנהלי בתי הספר תוך שדרוג שכרם באופן שיהלום את אחריותם. ומצד שני, הגמשת היכולת להעביר מנהלים לא מוצלחים מתפקידם.

  • השכלה גבוהה - בדיקה יסודית של התקציבים והתקנים שמפנה המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) למוסדות האקדמיים לטובת הרחבת פקולטות במקצועות נדרשים דוגמת מקצועות ההנדסה, הטכנולוגיה והרפואה.

  • רפורמה בגיל הרך והקמת מרכזים לגיל הרך, הקמת וסבסוד מעונות יום, חיזוק תנועות הנוער וארגוני הנוער, רפורמה בחינוך הטכנולוגי מדעי, תקצוב דיפרנציאלי של מערכת החינוך לקידום שוויון הזדמנויות בחינוך.