top of page

האם מוסרי להשאיר ילדים שהורעלו בשנאה פסיכופתית למאמצי הגיוס של חמאס?

המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר הביאה לידי ביטוי טירוף המוני של שנאה רצחנית. מדובר באוכלוסייה שתרבות השנאה שפשטה בה הצליחה לברוא כמות כה גדולה של פסיכופטים רצחניים מוטרפים משנאה. את המבקרים של תוכנית טראמפ לא מעניין ניתוח השוואתי של המוסריות שלה אל מול המוסריות והסכנות הטמונות באלטרנטיבות


 

עם ההכרזה המפתיעה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על תוכניתו לשקם את רצועת עזה באמצעות פינוי ובינוי הזדרזו מדינות רבות באירופה ובעולם המערבי (וכמובן גם עיתון הארץ שהיה פעם עיתון ציוני חשוב והיום דומה שאיבד את דרכו) לתקוף את התוכנית ולתאר אותה במונחים של טיהור אתני ופשעים נגד האנושות. ליתר ביטחון גם הוסיפו מבקרי התוכנית את דעתם כי היא פשוט לא ישימה. לא הטריד אותם כי אם היא לא ישימה אז גם אין חשש אמיתי לטיהור אתני. מטרת מאמר זה לבחון הן את המוסריות של התוכנית והן את הישימות שלה. נתחיל כמובן במוסריות.


המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר הביאה לידי ביטוי טירוף המוני של שנאה רצחנית. אלפי פלסטינים פרצו לתוך היישובים האזרחיים הישראלים כאשר כל מטרתם רצח, אונס והתעללות איומה המאפיינת פסיכופטים. אלפים אלו היו אך חלק מתנועת המונים שבה פעלו צבאית עשרות רבות של אלפי מחבלים מרצחים פלסטינים נוספים. חמור לא פחות, נוסף על הכוח הלוחם של המחבלים נתמכו המרצחים במנגנון אזרחי של עשרות אלפי פלסטינים נוספים. הערכה זהירה היא כי במנגנוני החמאס השונים פעלו מאות אלפים, זכו לאהדה של מאות אלפים נוספים ועד היום האינדוקטרינציה הבלתי פוסקת של שיטות החינוך הפלסטיניות ברצועת עזה (ובמידה מסויימת גם ביהודה ושומרון) פועלת ליצירת דה הומניזציה של העם היהודי שכל מטרתה לייצר אלפי פסיכופטים רצחניים חדשים.

במילים אחרות, המדובר באוכלוסייה שתרבות השנאה שפשטה בה הצליחה לברוא כמות כה גדולה של פסיכופטים רצחניים מוטרפים משנאה ואשר מנגנון הדלק ליצירת הפסיכופטים הבאים ממשיך לפעול ביתר עוז כך שיובטח ניסיון הטבח הבא. אף אם נתעלם לרגע, לצורך הדיון בלבד, מההשלכות האיומות על סיכון חיי האוכלוסייה היהודית, האם חסידי האוכלוסייה הפלסטינית רשאים להתעלם מהסיכון שמלחמה נוספת תקטול בלית ברירה עוד עשרות אלפי פלסטינים? האם אין חובה לפרק את סיר הלחץ ולייצר תנאים לחיים אזרחיים נורמליים? או שמא סבורים תוקפי התוכנית כי נדרש לסכן את שתי האוכלוסיות, היהודית והפלסטינית, בניסיון טבח ובמלחמה נוספים?

כאשר תוקפים תוכנית שיכולה להקטין דרמטית את הסיכון לניסיון טבח ומלחמה נוספים, אזי המינימום הנדרש הוא להציע פתרון אחר שאינו דקלום הדרך הישנה על חלומות ההזיה שלה שיסכנו אך ורק את הצד שלנו.

אולם, מעבר לדיון ברמה של עמים ישנו גם דיון חשוב ברמת היחידים הרלוונטי הן למוסריות של התוכנית והן למידת הישימות שלה. מאות אלפי פלסטינים רוצים לעזוב את רצועת עזה ולעבור לחיות מחוץ למעגל השנאה, ההסתה והסכנה. לא בגלל שמישהו הכריח אותם אלא אולי בגלל שעתיד הילדים שלהם חשוב להם יותר מהשנאה והרצון להרוג יהודים ואולי בזכות העובדה שהם אנשים טובים המבקשים להרחיק את ילדיהם מאלימות. אין חולק שאנשים אלה נמצאים בסיכון ולכן החוקים הבין לאומיים מקנים להם את הזכות לבקש מקלט מדיני ומי מתאים יותר ממתן המקלט מאשר מדינות ערב?

הרי מדינות אלה נהנו מרכושם של מיליון פליטים יהודים שגורשו מהן ללא כל רכוש ועל עורם בגדים בלבד. מדוע שמצרים שנהנתה ונהנית עד היום מרכוש של קהילה גדולה שבשיאה מנתה 85 אלף אזרחים מצרים ממוצא יהודי (מספר שהיה מגיע היום למאות אלפים) לא תקלוט 200 אלף פלסטינים (שחלקם הלא מבוטל הגיע גם כך במקורו לרצועת עזה מלא אחרת מאשר מצרים עצמה ולראיה תפוצת השם "אל מסרי" ברצועת עזה)?

ומדוע שעיראק שבה הייתה קהילה מפוארת שמנתה בשיאה 150 אלף אזרחים יהודים לא תקלוט 300 אלף פלסטינים המעוניינים בכך? וכמובן אלג'יריה, תוניסיה ומרוקו יכולות בקלות לתרום את חלקן בתמורה לרכוש האדיר של הקהילות היהודיות שנותר ברשותן. ושוב, למען אנשי עיתון הארץ, אחזור ואומר כי המדובר אך ורק במי שמעוניין לצאת. לא צריך ואסור להכריח איש. גם ישראל יכולה לתרום את חלקה ולהעניק 10,000 דולר לכל משפחה כמענק קליטה שיסייע למעבר.


ולבסוף, מאמצי השיקום חייבים להתחיל בפינוי ההריסות. אתרי הבנייה חייבים להיות מפונים לא רק מאזרחים אלא גם מאמצעי לחימה וממחבלים. אנו כבר ראינו שפינוי אוכלוסייה ממקום למקום בתוך הרצועה אין בו כדי למנוע מהחמא"ס להמשיך ולגייס נערים חדשים לכוחות הרצח שלו. האם זה אפוא מוסרי יותר להשאיר ילדים שהורעלו בשנאה פסיכופתית למאמצי הגיוס של מחבלי חמאס או לאפשר להם לצאת מרצונם לחיים חדשים? אולם את המבקרים של תוכנית טראמפ לא מעניין ניתוח השוואתי של המוסריות שלה אל מול המוסריות והסכנות הטמונות באלטרנטיבות.


  • פורסם לראשונה באתר אייס



Comments


bottom of page