אלימות נגד נשים היא תופעה מדאיגה!

בימים אלו ישנה ספירה אין סופית להרוג המאה מתוך החברה הערבית, מעין תקופה של רולטה רוסית, שבו בכל רגע נגלה מי עלה בגורל.

אבל אני רוצה לתת את הדגש אל האישה הבאה שתאבד את חייה. אלימות מתחפשת ומשנה את צבעה חדשות לבקרים, לא פוסחת על היהודי, המוסלמי, הדרוזי, העשיר, העני, האשכנזי או המזרחי. לאלימות נגד נשים יש מגוון של קולות, צבעים, סוגים ובעיקר עדים, המון המון עדים שמרוב פחד בוחרים להמנע מלהביע את עמדתם ולהמשיך לצד האלימות כאילו ואין בזה דבר.

לפני כחודש היא הגיעה אלי, צעירה, יפה, מוצלחת, בעלת משרה מבטיחה ועיניים סקרניות, ישבה אצלי בקליניקה לא מבינה ממש למה היא באה לטיפול, למה היא צריכה להשקיע כסף או זמן, הרי אצלה הכל בסדר.

המזגן בחדר היה חזק ואני כבר הייתי חמושה בסריג ואז החשמל קפץ, דברים כאלו קורים, מפאת החום, השילה מעל עצמה את העליונית ואז זה קפץ לנגד עיננו היד הכחולה העלומה, שאחזה בה מקודם ואחיזתה עדיין שם, עם כל האצבעות הגבריות האוחזות, גם בצוואר היא סימן מוזר, כמו הטבעה של נעל. מבטה התבלבל, לרגע רצתה לברוח ואז התחלנו לדבר, שתפה בחוסר ביטחון על איך התעוררה כשנעל העבודה שלו על צווארה, איך אחז בה בחוזקה כשהיא מיהרה לעבודה לפני שהכינה לו קופסא של אוכל לעבודה. היא אחת מיני רבות והלוואי ולא תשמעו עליה לעולם. אבל אפילו לעצמה אין לה לגיטימיות להבין שהיא במצוקה, שהיא חיה בתוך פחד, שהיא לא מוגנת גם כשהיא ישנה.

כמוה יש רבות, ישנם מקלטים מעטים במדינה, שעובדות מלאכיות עם שכר זעום, ישנם עובדות סוציאליות ברווחה שנותנות את הסיוע הראשוני ומנסות לתעדף לפי רמת הסיכון ורמת הדחיפות וגם הן עובדות בשכר זעום.

יש לפעול היום, עכשיו, אתמול! לבנות מערכי שיעור מותאמים לגילאים הצעירים ביותר אשר יתרגמו את סימני האזהרה, שידגישו כמה זה לא קול להיות קנאי, להרחיק מחברות, לסכסך בינה לבין החברות שלה, המשפחה שלה, לנהל לה את הכסף ולאט לאט לצמצם לה את העולם. יש לבנות תכניות רחבות יותר אשר יעצימו את האישה בכל גיל, מעמד ומוצא אתני ויאפשרו להן לבחור נכון יותר את בן זוגן.

אלימות היא לא גזרה משמים, היא בחירה קלה מדי במצבים של חוסר אונים ומודעות. באמצעות עשייה חברתית יש ליצור שיח, חינוך וכלים לשינוי והתמודדות. פעם קראתי שצ׳ארלי צ׳אפלין אמר כי ״שום דבר אינו נצחי בעולם, אפילו לא הבעיות שלנו״ כמפלגה, תנועה , מטפלת ואישה אני מאמינה שאסור לנו לשקוט ולהמתין להודעה העצובה הבאה בחדשות שתבשר על עוד אישה שאיבדה את חייה אל תוך נצח האלימות. השינוי מתחיל אצלנו ויפה שעה אחת קודם!

עינת קאופמן